דף הבית
אודות
יומני מסע
כתבות
ספרים
מזג האוויר
גלריה
וידאו
סיפורי מסע
מעברי גבול
ENGLISH POSTS
האופנוען מסביליה - הצילומים
"היכולת להתרגל לחברה אשר חולה באופן מוחלט , אינה מדד לבריאות " .

אתר מסעות
מהים השחור לים הלבן

מסע למרוקו
MEDITERRANEAN 2 ATLANTIC

ברוכים הבאים לאתר ארטמוטו
גלישה מהנה

שתף |
כול יומני / מהים השחור לים הלבן     אתרים בעולם     סיפורי מסע - חברים     כל ההתחלות     מהים התיכון לאטלנטי 2010     מסע ליוון עם אופנוע לנבכי הקהילות היהודיות 2011     המסע לאסיה 2012      סובב האדריאטי 2018     חזרה לברלין     כל הקטגוריות

סובב האדריאטי 2018 חלק ב'

שלוש וחצי בלילה לערך , דפיקות בדלת נוקשות ונמהרות , בעליית גג בחדר קטן בבית באזור מיוער כאן בקורסיקה , סבך של צמחיה וקור עז , הדלת נפתחת וחיל שואל בגרמנית מי נמצא כאן בבית חוץ ממכם ... השנה היא ארבעים ושתיים במאה שעברה ...

שלוש וחצי בלילה לערך , דפיקות בדלת נוקשות ונמהרות , בעליית גג בחדר קטן בבית באזור מיוער כאן בקורסיקה , סבך של צמחיה וקור עז , הדלת נפתחת וחיל שואל בגרמנית מי נמצא כאן בבית חוץ ממכם ... השנה היא ארבעים ושתיים במאה שעברה ... 
את הסיפור המטורף הזה סיפר לנו בעל בית המלון , ממש בבית זה סבו וסבתו הסתירו זוג יהודים שכנים שהתגוררו בביתם הסמוך , שסיפר לנו הוא היה נרגש עצר ושוב סיפר .. לאחר מכן ירד דרך מדרגות העץ לבית האוכל בקומה התחתונה של בית המלון . .. והמשיך את סיפורו .. 
10
חודשים האי קורסיקה היתה כבושה בידי הגרמנים והאיטלקים עד ששוחררה בידי כוחות צרפת החופשית , סיפר על החיים באי , ואיך הפך את בית זה לבית מלון ... ואני בנגיעות קלות טועם את מטעמי השף הצרפתי ..

חדר מלא משחקי סימולטורים של כבישים נופים , ומסך ענק שמציין כול נקודה צבע וצליל , עכשיו תהפכו את זה למציאות בתוספת אוויר צלול , ירוק עז , ריחות משכרים , וגבהים מרשימים לאי , זוהי קורסיקה , דרמתית , כפרית , ממיטב המסורת הקורסקאית , מהולה בתמצית צרפתית ואטלקית .. מדד הטמפרטורה עולה ויורדת .. וגבהים משתנים , ממש כמו טבילה במים צוננים וחוזר חלילה
הפרק הקצר הקורסקאי הסתיים , אי שהוא חוויה לרוכב .. ולרוכבת , תמהיל של קשיחות ופראות , לצד רומנטיקה רכות ועידון ...

אנחנו לכיוון ליבורנו ומשם לפסים של הדולמיטים ..

מודאליני והשר מונטפיורי סובבים כאן בעיר הזו , כול אחד ויצירתו תעוזתו ושלל דמיונו ... ליבורנו עיר די רגילה, הניחוח האטלקי כאן בעיר לא הצליח לתת את אותותיו באשר לעיצוב מראה ושאר אלמנטים יחודיים שיש לאטליה , עיירת נמל , כיכר גדולה וכמה פסלי אבן של סלברטיים מזמן אחר .. מה שלכד את עיני הוא פסל מרתק של ״ארבעת המורים״ המורים היו נוהגים לפשוט על חופי אטליה לבזוז , להטיל אימה , ולרצוח את תושבי העיר , באחד המקרים תושבי העיר תפסו ארבעת מורים וכבלו אותם לעמוד ממש באזור הנמל למען יראו אלההבאים מן הים שככה יעשו לבוזזים ולרוצחים , האמן הצליח להעביר את תחושת הפחד תנועת גופם של השבויים פונה לעבר העיר, אבל מבטם המבועת מביט אל הים בתקווה שיבואו להציל אותם.
אנחנו עולים צפונה לכיוון הדולמייטים אחרי לחיצות גז משעממות בדרכים מהירות הגענו לשער הכניסה לפיטולים ולכבישי הספגטי , מאות של אופנועים מכול הסוגים והצבעים משתלבים בהרמוניה נפלאה בתוך נוף של גבהים הררים מוריקים חלקם צחיחים מפאת הגבהים המשתנים .. רוח קרירה של אוויר פסגות ליטפה את המכונה המופלאה ואותנו , רוכבי אופניים רבים המשתלבים כפסיקים וניקוד בתוך 
שורות של משוררים העולים לרגל למכה של כול הגלגלים ...
הירידה מקצוות ההרים היתה גלישה מהנה בסיבובי סהר , ובזוויות חדות וקהות , התחלנו להדרים , טיסה נמוכה לכיוון אוסטריה ומשם חצינו לגבול המשעמם של סלובניה , כביש 206 צר , מוצל וקריר , עשרות דקות של הנאה רצופה של סל״ד מטפס ויורד ללא הפסקה , הגענו למעבר הרים ושם פגשנו זוג אופנוענים גרמני , שלא הפסיק לדבר על פוליטיקה ובעיית הפליטים לא לפני שכול הזמן התנצל שהוא לא נאצי ..ממש ימיני קיצוני .. בקיצר אכל לנו את הראש ....ופתאום באה עז התמרחה עלינו , בקשתי יפה סלפי לא לפני שנתתי לה עוגיה קטנה ... החיות המדהימות האלה ...
אנחנו מדרימים לכיוון קרואטיה ...

בכפר קטן ברוסיה בין גבול פולין לליטא חיה לה ילדה שאהבה מאוד מסעות ואופנועים , יום אחד יצאה למסע לבדה על אופנוע ועברה לה בין מדינות ,ערים הרים וימות .. 
עצרו אחרי כמה ק״מ ללגום קפה שחור חזק שיאיר את חושינו , וממש פתאום אני רואה נערה יושבת על טרסה שנוף עצום ואופק מעורפל ומבוייש של ימה ענקית לנגד ענינו , האופנוע הירוק שלה למרגלותיה , ומספרת לי ... על המסע ועל החיים ברוסיה , קפה שחור ישראלי לגמה שילבה הילוך ויצאה לדרך ..,

ההאחזות בפולחן מרקו פולו באי קורסולה שבקרואטיה היה די מגוחך
מוזאון קטן הזכיר לי את מוזאון השעווה בכולבו שלום בשנות ה - 70 , נכנעתי לטימטום הזה , כמה דק עמדתי בתור וקניתי כרטיס , בחנות המזכרות עשרות מפות מצפנים עוגנים יומנים וכריכות של פולו , קבלתי סחרחורת ומעט בחילה מכול תחושת המיסחור של השייט של מרקו ..יצאתי לאוויר הפתוח ובמרחק מה נחה לה בשקט חנות שהיא מאפיה קטנה ונעימה, עוגות ודברי מתיקה ערבים לחך .. 
האי קורסולה נעימה למראה , מרבצי גגות אדומים ועצי דקל ותחושה אורינטאלית , בין סירות דייגים ומים צלולים בשילוב חומות העיר וצריחים מרתקים מוספים הוד והדר לאי זה ,

ללא כול שינוי מהדרך אם הצמדות לים חצינו את מונטנגרו , הגבול האלבני כבר נראה באופק הקצר , בהחלט מרתק, בבודקה ירוק ומדי שוטר שמוטים .. ובאדישות מהולה בסקרנות חצינו את הגבול הישר לאלבניה , מיד רואים את ההבדל , מבקשי נדבות ואנשים קשי יום מבקשים חמלה אנושית , שורות של מכולות ישנות מציעות את מרכולתם , הכבישים והאספלט רעוע מובילים אותנו לזויות ראיה אחרות של עולם ואנשים , נהנתי מתחושת המבקר בעולם אם קסדה פתוחה למחצה ומוזיקה נעימה , מדי פעם צצים מבנים תעשיתים מתקופות אחרות , רוכלים בצידי הדרך המציעים ,שום , תפוחי אדמה , ושקיות אגוזים . ארץ עניה המנסה לישר קו במאמצים מרובים אם אירופה ללא כול הצלחה יתרה .

יום החמלה בפתח מאחל שנהיה יותר סובלניים אחד לרעהו , שלא נקבל הכול כמובן מאליו , שנסיט את האגו והיהירות למקומות חשוכים , שנגלה יותר אהבה לבעלי החיים שחיים כאן בעולמנו , כי אין לנו עולם אחר .

הכניסה ליוון דרך גבול אלבניה עוררה תחושת בית , החשכה כבר נמצאת סביבנו אנחנו בדרך מהירה לכיוון העיר קסטוריה , מלון קטן ונעים ובית אוכל יווני הזכיר לי שהפשוט תמיד מנצח , למחרת בבוקר התקשרתי לחבר יווני שגר בכפר בצפון יוון ניקוס בחור גדול אם נשמה ענקית שהספיק לחצות את לבנון סוריה לא לפני תקרית אם החיזבאללה שחשבו אותו אמריקאי ... אירוח נפלא שבביתו בכפר , שעת ערביים וצבע כתום מרוח כמברשת על פיסות השמים , בעודנו יושבים במרפסת הכול כך אופיינת לכפר טיפוסי ביוון , מוזיקת פולקלור יווני טורקי בכפר הנעימה את חושינו , אנשי הכפר רקדו שמחו לגמנו את היין השקוף המפורסם של הכפר ..נתקלתי בעבר בפתגם יווני כול כך נכון "שאתה רואה מרחוק אנשים רוקדים התקרב אל תפחד כי אנשים רעים לא רוקדים " (תרגום בסגנון חופשי) .

קפה יווני של בוקר .. וניקוס ליווה אותנו אל מחוץ לכפר בנסיעה באופנוע , המשכנו בדרכנו לכיוון סלוניקי שהיא בשבילי עיר מיוחדת אם היסטוריה של שנים על כול גווניה , סבי וסבתי מעיר זו , הסיפורים ושפת הלדינו , הפיוטים והתרבות של יהודי סלוניקי היה מושא להערצה , דבקותם וגאוותם ביהדותם היוו את המשפט האלמותי "ירושלים של הבלקן" עד לסוף הטרגי כול כך . ביקרנו במוזאון , בבית הכנסת , זהו צל חיוור ואנמי לתרבות ענפה שהייתה , סלוניקי בשבילי תישאר לעד בירת היופי המנהגים המאכלים מזמן אחר .

אנחנו עוזבים את העיר , המגדל הלבן מתרחק ,הכיוון הוא חצי האי פיליון , כפרים קטנים פזורים כאבקת קסמים על רצועת הרים מוריקים , צבע השמים מוסיף גוונים בלתי נגמרים של תפאורה דרמתית , בתי האבן , צפיפות הירק , ובתי הקפה המזעריים כמו מתוך סימפוניה של צלילים הנמשכת לעד בתוך אולם הנקרא עולם .

 

המשכנו בדרכנו רעש המנוע הבווארי התקדם וגמע קילומטרים עד היעלמותו בכרך הגדול אתונה . המסע תם, אלפי ק"מ של רכיבה בתוך מאות של פיתולים וצבעים , ריחות המלח של ימות כחולים ועמוקים , סוגי בריות פגשתי חלקם מרתקים , עולם גדול צבעוני ממתין לנו לגלות ללמוד ולחקור את נפלאות החיים .

 

פרסום ראשון :06/10/2018 09:48:18
עדכון אחרון :06/10/2018 09:49:57