דף הבית
אודות
יומני מסע
כתבות
ספרים
מזג האוויר
גלריה
וידאו
סיפורי מסע
מעברי גבול
ENGLISH POSTS
האופנוען מסביליה - הצילומים
"היכולת להתרגל לחברה אשר חולה באופן מוחלט , אינה מדד לבריאות " .

אתר מסעות
מהים השחור לים הלבן

מסע למרוקו
MEDITERRANEAN 2 ATLANTIC

ברוכים הבאים לאתר ארטמוטו
גלישה מהנה

שתף |
כול יומני / מהים השחור לים הלבן     אתרים בעולם     סיפורי מסע - חברים     כל ההתחלות     מהים התיכון לאטלנטי 2010     מסע ליוון עם אופנוע לנבכי הקהילות היהודיות 2011     המסע לאסיה 2012      סובב האדריאטי 2018     חזרה לברלין     כל הקטגוריות

אפריקה השחורה על אופנוע - חלק - 2

...הרבה יהודים ואוהבי ישראל פגשנו במהלך הטיול. הדרום אפריקאים הלבנים יודעים ומכירים את ישראל, לא כך השחורים שלא בדיוק ידעו היכן נמצאת המדינה הקטנטנה שלנו.
מתקרבים לצימרים הבאים ולאחר רכיבה מעייפת נחשף בפנינו בניין מרהיב ביופיו . הגענו לציציקאמה.


כבר בנסיעה חזרה מפרינס אלברט התרגשנו על הגז. לאו דווקא בכוונה, הנעתי את האופנוע, חיפשתי את המדריך, אשר מסמן שהוא לא יודע היכן הוא, נתתי בגז ונסעתי במעלה הכביש לחפש אותו, עושה לאחר כשני ק"מ סיבוב בחזרה לעיירה ושיירת האופנועים עולה לפני, בראשה רוכב עם אפוד זוהר שנראה בדייוק כמו המדריך ובעיני נראה כמו אביו שהיה המאסף של הטיול – רז.
עקפתי אותו במהירות, נתתי בגז קדימה, עקפתי את הרכב הליווי שהיה לפניהם ו"רדפתי" אחרי המדריך. עוד אני משייט במהירות של כ 140 קמ"ש בכביש נחמד אבל דו מסלולי והנה חולפים על פני בטיסה יציבה , שני אופנועים. אי אפשר היה שלא לזהות את אשר בראשם .
מאוחר יותר יצא לי גם להכיר יותר טוב את יאיר שהיה טייס, תרתי משמע, דהיינו היה טייס בחיל האויר הישראלי. עוד אני רודף אחריהם במהירות שעלתה על 170 קמ"ש, מגיעים לצומת והם עומדים. נעמד לידם ולשאלתי היכן המדריך, הם עונים בסיפוק.. הם מאחורינו.. מאוחר יותר הובהר לי למעלה מכל ספק כי יכולותיהם של שני הטייסים עולות בהרבה על הטיסה הקצרה שעשינו באותה ההזדמנות. מגיעים לאחר יום מפרך וחם לצימרים נחמדים בעיירה שקטה, בריכה באמצע ודולפין שמשפריץ מיים. בערב על האש. אחד הטעימים שאכלתי. בשר צייד, סטייקים, נקנקיות ועוד.
הירידה לכיוון החוף מלווה הייתה בנופים מרהיבים. ירידה של מאות מטרים בכביש עם פיתולים מושלמים ולאחר מכן כניסה בכביש מהמם ביופיו בתוך יערות עד שהמשיך לשביל נוח ורחב דיו ואולם מסוכן עקב המשאיות עמוסות העצים שבאו במהירות ממולנו.
תוך עליה נוספת אט אט נחשף חבל ארץ נוסף בפנינו הנלהבות - הגענו ל"גרדן רוט" Garden rout . בדרך בעצירת הצהריים התלהבנו מהבשר המיובש בסגנון המערב הפרוע שטעמנו. סוגים שונים של בשר מיובש ארוז באריזות וואקום. ממש כמו שלקחו פעם בצמוד לאוכף לרכיבה של ימים רבים בערבה. טעים ומיוחד.
והנה אנחנו מחפשים עצירה נוספת לקפה וממשיכים ברכיבה המהנה. מסביב פסגות ההרים מזמינות לביקור. במהלך העצירה, מאחת החוות מתקרב בעל החווה עם דוברמן יפהפה. מתחילים בשיחה עימו ומתברר שהוא ביקר בארץ במלחמת המפרץ ונאלץ להתקע בישראל במהלך כל המלחמה.
הרבה יהודים ואוהבי ישראל פגשנו במהלך הטיול. הדרום אפריקאים הלבנים יודעים ומכירים את ישראל, לא כך השחורים שלא בדיוק ידעו היכן נמצאת המדינה הקטנטנה שלנו. מתקרבים לצימרים הבאים ולאחר רכיבה מעייפת נחשף בפנינו בניין מרהיב ביופיו . הגענו לציציקאמה.
אז מה אפשר להגיד על ציציקאמה.. איזור מרהיב ביופיו.
פארק עצום מלא אטרקציות עד בלי די. בצימר המופלא בו שהינו הכנו בפעם הראשונה בעצמנו את ארוחת הערב. כאן לפתע התגלו אשר ואביגדור במלוא גדולתם וגם כמובן הנשים שלא נחו לרגע מעת שהגענו לצימר.
כשכולנו היינו שפוכים ועייפים המטבח שקק פעילות. הפארק עצמו הוא למעשה שטח המשתרע לאורך החוף ופנים הארץ וכולל ואדיות עמוקים ונחלים מרהיבים, יערות עד עצומים ופארקים של חיות. פארק הקופים זימן לנו מפגש נדיר בשטח מגודר של כ 40 דונם עם כתשעה סוגים של קופים ובניהם הקוף דמוי האדם הגאבון. קוף יפהפה , לבן שחור שהתנודד לעומתנו ונעץ בנו מבטים מלאי משמעות. קופי סנאי קטנים התרוצצו מעל לראשינו ואפילו קוף שאגן שחור קידם את פנינו בדחילו ורחימו. בצמוד לו קיים פארק מרהיב של ציפורים. ושוב שטח שסגרו בו מינים רבים של ציפורי יער , ציפורי שיר, תוכים ססגוניים וציפורי מיים חלקן בצבעים מרהיבים של אדום וירוק, כחול וצהוב, וחלקן בצבעים של וורוד עז ועוד. חוויה שמיימית לאוהבי הציפורים.
רק שם יכולתי לבלות יום שלם ולא להספיק לראות את הכל. בהמשך הפארק נחשפנו לאטרקציות נוספות כגון עץ עתיק בן 800 שנה, מסעות "קנופי" - אומגות בין העצים ומעל מפלי מיים מרהיבים, ועד לבאנג'י הגבוה בעולם. מספר מטרים מתחת לגשר הכביש שחצה ואדי מפואר, הקימו תחנת סנפלינג ממנה ניתן לקפוץ באנג'י באורך של 216 מטר. סער השתדל לשכנע ואולם מסיבות מובנות, אף אחד לא הסכים להתנסות בחוויה המדהימה. רק לראות אותם קופצים משם, צעירים ומבוגרים כאחד, הספיק לנו להבין שזה לא משהו שנעשה.
הוצעו סכומים נכבדים אף למישל על מנת שיעיז ויתנסה ואולם, אישתו הטילה ווטו ולא נראה שהוא היה מוכן להרחיב ולפתח את המשא ומתן.. מרחבי הפארק הירוקים זרועים בעצים אותם מגדלים על מנת לעשות מהם נייר. עוד תעשייה ייחודית של דרום אפריקה. חוף הים אף הוא הזמין להליכה מרתקת לאורך שביל מסודר היטב, עד שהגענו לתצפית על אחד מהגשרים התלויים הארוכים בעולם. הגשר תלוי מעל מפרצון קטן ותחתיו נכנסות סירות מלאות תיירים ששייטו במעלה הוואדי לפינות ניסתרות של הקניון המרהיב שחשף טפח וכיסה טפחיים.
הליכה של כשעתיים הלוך וחזור רק הועליה לחלץ את העצמות. וכך נחשפנו בפעם הראשונה והתחלנו דרכינו לאורך החופים המרהיבים של דרום אפריקה. מזג אויר שמיימי הוביל אותנו לעיירת הקייט הבאה "נייסנה".
למי שטייל באירופה נייסנה בוודאי הייתה מוכרת. מזכירה קצת את אנגליה , קצת אולי את צרפת אולי אפילו איטליה. עיירה אירופאית לכל דבר (כך נראה על פניו..) אבל ייחודית במפרץ המרהיב אליו היא נושקת. נסיעה על לשון יבשתית ועליה דרך וילות רבות לתצפית מעל האוקייאנוס אל אי הצמוד לעיירה שנרכש על ידי מליונר שבנה לו שם וילה לשימושו האישי.
סער הסביר שהביקור באי מאוד מוגבל ויקר. על האי ראינו אנטנות סלולריות נעוצות ומביטות לשמיים התכולים, אמצעי לא רע לממן את הוצאות השהייה של אותו המליונר. נסיעה לצימרים תוך ירדה לאותה לשון יבשתית ומעבר דרך מרכז העיירה שוקק החיים.
בערב יצאנו לרחוב המרכזי שכבר שמם וירדנו לכיוון הנמל של אותה העיירה. מקום קסום ומיוחד. שתי קומות של מסעדות במבנה עם מרפסות ומעקות, מספר חנויות ייחודיות ואוירה שקטה וקסומה. בלילה הראשון אכלנו יאיר אנוכי , יששכר , יענקלה ואישתו במסעדת דגים שגילינו במקרה. האוכל טעים בסך הכל אבל הסושי קצת מאכזב ונראה שעדיין לא מפותח שם כל סגנון האוכל האסיאתי. שאר החבר'ה אכלו בכל מיני מסעדות מעולות אחרות עליהן סיפרו מאוחר יותר.
למחרת הופתענו על ידי סער בשייט על פני הלאגונה שייצר המפרץ. עליה על סירות אותן השטנו לבד והתברר שיש משפחות המשכירות אותן אפילו לימים שלמים. סירות די פשוטות עם חדר שינה ושירותים בסיסיים, מנוע קטן אבל שהספיק לנו לשוט בכייף על פני הלאגונה. התחלנו במרדף האחת אחר השניה וסיימנו תקועים בתוך את מהמקומות הרדודים בשפך בלאגונה. יענק'לה ניצל את גובהו ויכולותיו הגופניות כשקפץ למיים הרדודים ודחף את הסירה בחזרה למיים העמוקים. הסתבר לנו מאוחר יותר שלאותה הלאגונה מגיעים סוסוני הים להתרבות.
מאוחר יותר עליתי לסיבוב נחמד עם יאיר לתור את הסביבה וקינחנו במסעדה איטלקית עם פיצה ופסטה מהסרטים. אחר הצהריים חיכה לנו טנדר שלקח אותנו לסיור בשכונות השחורים שמסביב לנייסנה. אפשר לומר שקיבלנו שוק רציני כשראינו לאחר כק"מ מהעיירה את שכונות הפחונים והעליבות בה חיים השחורים כאן.
ביקור בגן ילדים טיפוסי מחזיר אותך לפרופורציות. לראות ילדים קטנים אותם מגדלים בבוץ ורפש של אפריקה זה לא מחזה מאוד נעים. על אחת הגבעות צפה בנו בית הספר שבנה בזמנו מנסון מנדלה. גם הוא התחיל את בית הספר מגן קטנטן סיפר לנו המדריך המקומי וכיום בית הספר הינו מבנה עצום וענק מרובה קומות וחדרים. צמוד לו היה גם בית יתומים . ממול מספרה. מעין חדרון עם תמונות וציוד מינימלי. למיטב הבנתי השחורים שורפים את שערם ולא גוזרים אותו.
בהמשך ביקרנו "מכשפה" מקומית שאף הכינה בירה. מסיבות של שימור הסביבה.. מלבד סער ולי המלווה אף אחד לא העיז להתקרב לאותה הבירה.. משקה דלוח , עכור ומזוויע. חמוץ למדי טען לאחר מכן סער. ביקור ב"פאב" שכונתי ואפילו מעין מועדון קטן ודל עם מוסיקה ממכונת תקליטים ישנה כמעט והעלה דמעות בעיני. למרבית הפלא כל השחורים שראינו חייכו אלינו ושמחו לקראתנו. המדריך הסביר שבאותה הסביבה האוכלוסיה השחורה נמצאת במצב יחסית טוב.. רק כ- 15% אבטלה.. הוא אף הוסיף שבאותו האיזור עם כ- 35,000 שחורים, ישנן כשלוש משפחות של לבנים שבאו ובנו שם בית, פשוט יותר זול להם לחיות שם. חלק מהחבר'ה התרעמו עליו כשהרגישו שהוא עושה תעמולה למען שילטון האפרטהייד. מכל מקום ברור שהשלטון של השחורים בדרום אפריקה אינו אהוד במיוחד על הלבנים החיים שם. כיום בממשלה הוא הסביר ישנם "רק" כשלושה שרים לבנים.. מכל מקום לראות ולחוות את צורת החיים שלהם נותן פרופורציות לגבי הבעיות "הקשות" שלנו במדינת ישראל.
בהמשך הסיור אף הופיעו מספר בנות לפנינו בריקוד מסורתי ואף הוכנסנו לבית בו שהו שני נערים שעברו "מילה". כן כן, שניהם בגיל 16, ובחור אחר שלא הייתי מעיז לתת לו סכין ביד... עשה להם את מה שעשה. לא רופא לא קופת חולים לא מוהל ולא תרופות. שניהם ישבו שם בחדר , צמודים לקיר, רועדים ועטופים בשמיכות, מדורה בערה באמצע והכל היה מלא עשן. נורא. החזרה לנייסנה הייתה מתבקשת. בדרך כבר התחיל לרדת גשם. מזג האויר נהיה קצת קריר פתאום.
יום ללא רכיבות אך מלא בהפתעות וחוויות ייחודיות. בערב במסעדת הדגים היוקרתית בארוחה הקבוצתית נהנו משירתם של מספר שחורים שהגיעו למסעדה. חווית השכונה ממנה הם הגיעו כבר נשכחה ואנחנו פנינו קדימה לכיוון המקום המופלא הבא .
כ 420 ק"מ ציפו לנו בנסיעה לכיוון העיירה הרמניס.
רובם בכביש ראשי. כאן באה לביטוי יכולת התפילה המוגברת של מישל שניצל את כל החסד שצבר עם הדלקת נרות החנוכה וביקש מכל לב שהקב"ה יעצור לכמה ימים את הגשם. בקשה שנענתה בחלקה יש לומר. העננים השחורים באופק לא בישרו טובות ואולם את היום התחלנו בנסיעה ביום שנראה שטוף שמש ויבש. לאחר כשעה וחצי של נסיעה בכביש מאלף, תוך שחלפנו על פני נופים שטופים אור ההרים מצפון ורוח שהגיעה מהאוקיאנוס ההודי שליווה אותנו מדרום, טיפוס וירידה בכביש מעוקל באופן מושלם .
החליט סער לעצור עצירה מתודית על מנת לחכות לשאר הקבוצה. במבט קדימה חשתי את ענני הסערה המתרגשת וביקשתיו לעצור להתארגנות לקראת הגשם. נכנסנו לתחנת דלק והתארגנו לנסיעה בגשם, או שכך חשבנו..
המשך נסיעה הביא אותנו ותוך מספר דקות לתוך סערת גשמים פראית וראשונה באפריקה. הגשם אליו נכנסנו היה צפוף וחזק ושטף את הכביש. למרבה הפליאה כל זאת לא הפריע לתנועה שזרמה ללא הפרעה. לאחר כחצי שעה נוספת של נסיעה ברוח שהלכה וגברה וגשם רטוב מאוד, החליט סער לעצור להתארגנות נוספת. הקור העז , הרוח והגשם לא הייטיבו עם חלק מהאופנוענים. חלקם היו ללא מכנסי גשם, חלקם ללא מעיל וחלקם אף ללא שני אלה. איציק נאלץ לרדת מהאופנוע להעמיסו על העגלה ולהמשיך ברכב, יששכר בניגוד לכל הסיכוים החליט להמשיך עם ה 650 ולאחר שהשלים ציוד נגד גשם שהיה חסר לו והבנות כולן עלו על המיניואן שליווה אותנו.
תחנת הדלק אף גילתה כי ישנן רשתות קפה טובות בדרום אפריקה ולאור מזג האויר הסוער החלטנו להתענג בפעם הראשונה על קקאו חם ובפינוקים נוספים מהם נמנענו עד כה.
המשך נסיעה די מתונה של שעה וחצי הביא אותנו לעצירה הבאה. הקור העז גבר והלך ככל שהרוח נהייתה יותר חזקה ונדרשה התארגנות נוספת גם לארוחת צהריים קלה. ממשיכים לאחר מכן בנסיעה וכאן כבר לאחר כ 200 ק"מ החליטו שני הטייסים דלעיל (זוכרים..?) להרים כנפיים ולפתוח במרדף בסגנון המערב הפרוע אחר הרוח.. במהירות די מטורפת ברוח צד נוראית (מסיבות מובנות אין מצב שאציין את הקמ"ש המדוייק ...)
התקדמנו בכביש דו מסלולי תוך עקיפות מטורפות של משאיות ורכבים אחרים. רמת האדרנלין הלכה וגברה ככל שהתרחקו ממני שני הטייסים ואני בניסיון מטורף להצמד אליהם מרגיש איך הזיעה הקרה ניגרת במורד העורף. כביש מדהים ביופיו ואיכותו למרות שהיה דו מסלולי נתן תחושה עילאית של חופש מוחלט.
ה - GS נענה לכל הדרישות המוגזמות וכך תוך רכיבה בהטייה שמאלית בסגנון סדר פסח כתוצאה מרוח הצד העזה, הצלחנו להגיע במהירות שיא לנקודת העצירה הבאה. להפתעתי גיליתי לאחר מספר דקות שלא היינו לבד ומולא הצטרף לקורס הטייס בחדווה רבה והמתין איתנו לשאר הקבוצה שלא איחרה להגיע. שיחה קצרה עם אשר מלווה בצחוק משחרר ,
קפה קצר והמשך תנועה כבר במזג אויר פחות סגרירי אבל עדיין עם רוח צד מתחלפת וקשה קירב אותנו לעיירת החוף המרהיבה הבאה - הרמניס.
הירידה חזרה לכיוון החוף לעיירה הרמניס הייתה מאתגרת בכביש יפה רצוף עיקולים ופיתולים שחלפנו אותם במהירות תוך התגברות על רוח הצד העזה. הכניסה לעיירה של השיירה הביאה רבים להרים ראשם בפליאה. עיירה שקטה, ידועה ביריד / השוק שלה ובמפרץ המרהיב אליו מגיעים כל שנה הלוויתנים להתרבות ולכייף. נכנסנו למלון שהיה ממש על שפת המיים והתרגענו במרפסת הפונה אל נוף האוקייאנוס האינסופי. חיכינו כמובן גם בהתרגשות ללוויתנים. זמן קצר לאחר ההגעה החלטתי לערוך סיור במקום. נסעתי לאורך החוף והגעתי למרכז העיירה.
שני תותחים ישנים ופסל ענק של לוויתן במפתח הנמל הישן של העיירה קיבלו את פני. ממול היריד ומספר בתי קפה יפים ומפתים. הכל מאוד שליו ורגוע.
מסתבר שכשהלוויתנים נכנסים למפרץ יש מישהו שתפקידו לרוץ ולצלצל בפעמון גדול על מנת להודיע לכולם כי ענקי הים בסביבה.
לאחר סיבוב קצר המשכתי לכיוון המנוגד לנמל החדש. ושם מעל הנמל פינת חמד הצופה אל החוף מחולקת למסעדה נחמדה בה אכלנו לאחר מכן ארוחת ערב ופאב מקומי שהיה מלא באנשים הגרים באיזור.
בנמל ראיתי את הספינות שאמורות לקחת את התיירים לשייט במרחבי האוקייאנוס, בדרך כלל של מספר שעות על מנת להגדיל את הסיכוי לצפות בלוויתנים. לא רחוק ישנו מקום נוסף המאפשר אף צלילה בכלובים מיוחדים על מנת לצפות בטורף המרשים ביותר הנמצא בים הלוא הוא העמלץ הלבן או הכריש הלבן שזהו אחד המקומות האהובים עליו ולו בזכות כלבי הים המרובים, הפיגווינים והדגה העשירה.
המפגש בין האוקיאנוס ההודי והאטלנטי , מפגש בין זרמים חמים וקרים גורם לעלייה משמעותית בכמות הדגה והיונקים הימיים הבאים בעיקבותיה. למחרת הסתובבנו בבזאר שהיה די דומה לאחרים שראינו בדרום אפריקה ואולם די ייחודי בתכשיטי הפנינים היפים והייחודיים האופייניים לאיזור ולפיכך אולי יותר זולים ממקומות אחרים.
בהחלטה של רגע אף החלטנו לנסוע ארבעה אופנוענים לתור את הסביבה ואמנם הגענו לעוד מפרץ יפה והצלחנו לצפות בכלב ים ששיחק לו להנאתו עם הגלים. מאוחר יותר, תחילת נסיעה לכיוון קייפטאון וההפתעות רק מתחלפות ומתגברות. לפתע כניסה לחוף נוסף. שלט עם ציור של פינגווין מנסה ולו במקצת להעיד על המחזה המרהיב הבא.
למי שביקר בכלוב של ציפורים המפגש עם הפינגווינים בוודאי היה מזכיר לו משהו מזה.
יום שטוף שמש וחם למדי גרם להבל הריח של צואת הציפורים הללו לקבל את פנינו. חניה נוחה של האופנועים עליה בשביל והגעה לחוף יפהפה . ושם מאות ואלפי פינגווינים עומדים, שוכבים, יושבים פעורי מקור או סתם מגרבצים ומחכים לחילופי הנוצות. השילוב של הנוף הימי ביום אביבי שטוף שמש , צבעי המיים הכחולים של האוקיאנוס , השמיים התכולים , החוף החום וצבעי הפינגווינים גרם להתרוממות רוח בלתי מוסברת. לראות אותם בגן חיות וכאן זה משהו אחר לגמרי.
ציפור מרתקת שאילצה אותנו להשתמש עשרות פעמים במצלמה במשך החצי שעה שנתנה לנו להינות מיופיים הייחודי וקירבתם אלינו. שביל עץ עשוי היטב הוביל לאורך החוף כאשר הפינגווינים הולכים ומתקרבים אלינו ככל שאנחנו מתרחקים עם השביל עד שאף עברנו פעמים אחדות אפילו מעליהם. במקורים שלופים ועיניים תמימות הסתכלו עלינו הציפורים הללו בחוסר עניין בולט עד שאלצתי אחד מהם להביע זעפו כשקרבתי את המצלמה מספר סנטימטרים בודדים אל פניו לתפוס איזה "קלוז אפ" ייחודי ככה בשביל הדורות הבאים.
בשלב מסויים כשהתרחקו שאר האופנוענים ונשארתי לבדי למספר דקות אף זכיתי לראות כלב ים שעלה לאחר מספר פינגווינים והשתזף להנאתו על סלע לא רחוק מהם. ולא.. לא מדובר בכלב ים שאוכל אותם אלא בכלב ים יותר קטן הנמצא בסביבה וניזון מן הסתם אף הוא מדגים. למי שלא יודע כלב הים המנומר שניזון מפינגווינים נמצא באיזורים הרבה יותר מרוחקים והוא הרבה יותר גדול. בסך הכל באיזור הזה נדמה שהטורף הפוטניציאלי היחידי שלהם (לדעתי) הוא דווקא הכריש הלבן שיותר מחבב את כלבי הים דווקא (יותר איטיים ובשרניים מן הסתם). מכל מקום הביקור היה חוויה מרגשת בשבילי ואחת האטרקציות היותר מרתקות בטיול.
כעבור כחצי שעה עלינו על האופנועים בהמשך נסיעה לכיוון קייפטאון. כאן כתוצאה מבילבול מה, מצאתי עצמי רוכב להנאתי ולאיטי (יש לציין) אחרי יענקל'ה ואישתו הרבה מאחורי שאר החבורה במסלול שאין מילים לתאר את יופיו וייחודו. דרך שמתחילה בסוואנה ועוברת בקרבת אחת העיירות המרהיבות ביותר בדרום אפריקה, המשיכה לאורך מצוקים מרשימים כאשר מצדינו השמאלי נפילה של עשרות מטרים אל האוקיאנוס.
בדרך על הכביש נתקלנו אף בפעם השניה יש לציין בקופים. בבונים. ראינו שני זכרים ששאגו בקול גדול למראינו. את הבבונים זכינו לראות מספר ימים קודם לכן כלהקה שברחה מאחד האגמים אליהם נכנסנו על מנת לחפש מקום לחניית צהריים.
להקה של בבונים שמאוד הזכירה את חזירי הבר המצויים בישראל בגלל תנועתם כלהקה. הזכר הגדול ברח בראש ולאחריו לפי הגודל שאר הקבוצה עד לאחרון הקטנטן שבהם. הספקנו לראותם במבט חטוף בלבד ועד שנעלמו בסבך. הפעם השניה עדיין לא נעצרנו לידם , חלפנו על פניהם בניסיון להשיג את שאר החבורה שלא היינו בטוחים אם הם מלפנים או מאחור... למזלי יצא לי להכיר תוך כדי את יענקל'ה ואישתו המקסימים. בנסיעתם השלווה שאיפשרה צילום ותיעוד מדוקדק של האירועים שבדרך איפשרו גם לי בני הזוג להינות מחווית רכיבה שונה מהדהירה המתונה יש לומר שנהננו ממנה במשך רוב הטיול בהובלתו של סער המדריך.
את הבבונים פגשנו גם בהמשך הטיול ועל כך עוד יסופר בבוא העת. מכל מקום המפגש כחצי שעה לאחר מכן, בקצה המסלול שעבר לאורך המצוק עם שאר הקבוצה הביא לאנחת רווחה סמויה מפי. נסיעה קצרה נוספת והנה אנחנו כבר באחד מהחופים המרהיבים של קייפטאון נהנים מפיצה טעימה ביותר על החוף.
למזלי יאיר הטייס, החליט להציל אותי מהפיצות שבדרך, והזמין אותי לבירה בקפה הסמוך. זמן מה לאחר מכן המשך תנועה מפתיעה ביותר לכיוון המלון בקייפטאון.
מסתבר שאליפות העולם בכדורגל שנערכה בדרום אפריקה היטיבה רבות עם קיפטאון. לציין כי במהלך המסע שלנו בעיר נייסנה, נתקלנו במספר מגרשי כדורגל אשר הובטח על ידי מדינות שונות להשקיע ולסיים את בנייתם וללא שזו באמת הושלמה. ואולם, בקייפטאון מגרש הכדורגל הינו אחד הגדולים והיפים שראיתי. נסיעה לאורך החוף והגעה למלון שנמצא לא רחוק מהחוף והטיילת העצומה שלאורכו.
בדרך עברנו על פני חופים יפים נוספים ובכל אחד מהם כך נראה אפשר היה לעצור ולהתרווח למספר שעות או ימים ולהינות מהנוף של האוקייאנוס והנוף האנושי המגוון.
לאחר התארגנות במלון יצאנו וניסינו להספיק ולעלות לתצפית מהר השולחן העצום המשקיף אל העיר. מזג אויר קצת סוער (רוח חזקה) , מנע מאיתנו את העליה לראש ההר ברכבל ולסער נמצאה אלטרנטיבה אחרת בהר סמוך אליו הגענו לתצפית על העיר. העיר עצמה משתרעת לאורך האוקיאנוס בשטחים נרחבים המעוטרים בעיקר בוילות יקרות וכל זאת כאשר צפונה מספר ק"מ ממנה לכיוון שדה התעופה, ניתן לראות אלפי חושות של הכושים שבנו בקרבת העיר. צריפונים צפופים ללא כל תנאים מינימליים המאפשרים לעניי העיר לגור ללא תשלום של התשלומים הנדרשים בדרך כלל ממי שמשכיר דירות נורמליות. אין דמי שכירות, אין ארנונה, אין חשמל, אין מיים וכו'.
לפי מה שנאמר לנו כל אחד שכזה יכול להגיע ולבנות לעצמו צריפון שכזה ולהתגורר בו. התצפית המרהיבה על קייפטאון נתנה קצת פרופורציות על גודלה אבל בעיקר אפשר היה להתרשם מהאיצטדיון שבלט מאוד בגודלו בייחוד לאור העובדה שאין הרבה בנייה לגובה בעיר היפה הזאת.
יציאה בערב למרכז מסחרי ענק שנמצא על שפת הים הביאה אותנו לפתחה של מסעדה יוונית טעימה. מסביב יש לומר נראו מסעדות רבות נוספות שהציעו אוכל טעים מאוד.
הקניון העצום גילה את מרכולתו והדליק את הקניינים שבנינו שהבטיחו לעצמם יום קניות במקום לכשיתאפשר. מרכז מסחרי מדהים עם כל מני אטרקציות כגון גלגל ענק שבולט מאוד בסביבה ומשחקים נוספים לילדים. חייב ביקור.
למחרת ארוחת בוקר קצרצרה ויציאה לעוד יום מפתיע, הוא היום האחרון שלי בטיול.

זהו, הגענו ליום האחרון של הטיול.
יוצאים לכיוון כיף התקווה הטובה. נסיעה בין שדרות של עצים ירוקים מאוד, ויציאה לכיוון חופי האוקיאנוס, עצירה במסעדה חמודה בדרך לשתות קפה ולבסוף מגיעים לכיף התקווה הטובה.

מקום בו אוניות רבות טבעו עקב השינויים בזרמים וברוחות כאמור כתוצאה מהמפגש בין הזרמים של האוקיאנוס ההודי והאטלנטי, כך עפ"י דברי סער. נכנסים בשערי המקום ונוסעים בדרך נוף נחמדה , שיחים נמוכים והגעה עד אל מתחת למגדלור נמצא בראש הצוק הצופה על האוקיאנוסים. פינה קסומה בקצה העולם. עליה ברגל (יש גם רכבל), והנה אנחנו בתצפית. מופע להטטנות מרהיב של מספר סוגים של ציפורים כגון קורמורנים, אלבטרוסים ועוד אשר מקננים בצוקי הכיף וצריכים להתמודד עם הרוח העזה והתזזיתית הנשברת אל הצוק מלא ההוד הזה. עליה נוספת למגדלור , עמוד עם מספרי הק"מ לכל מני מקומות אקזוטיים אחרים בעולם, צילומי סיכום וירידה חזרה. מישל אביגדור ועבדכם הנאמן בחרו לרדת ברכבל האחרים ברגל. למטה בפעם הראשונה ראיתי את דגל ישראל מתנוסס בהוד והדר בין דגלי אומות אחרות מרחבי העולם. גאווה לאומית. למעשה בדרכינו ראינו מספר פעמים דגלים מתנוססים בכל מני פינות ומקומות , אבל בדרך כלל הם היו של הארצות שהשתתפו במונדיאל.

כאן בפעם הראשונה - דגל ישראל. המשך נסיעה לכיוון האוקיאנוס והנה על הדרך - בבונים. שלטים רבים בדרך הזהירו שלא להתקרב אליהם, לא להאכילם וכו'. מכל מקום להתקרב לחיה הפראית הזאת עם האופנוע עד מרחק של סנטימטרים בודדים, חוויה אמיתית. לא רחוק מאיתנו שמענו לפתע צעקות וראינו בבון שנכנס לאחד הרכבים שעצרו, גנב חולצה וברח. קוף מאוד פראי חוצפן ולא צפוי. מספר גורים שהשתרכו לאחר אימם, זכרים אחדים ומנהיג הלהקה בפרצוף אכזרי חלפו על פנינו. מחזה מרהיב. העצירה הבאה הייתה בעיירה קסומה נוספת ולאחריה מעין מכרה של אבנים שונות מהן עשו תכשיטים לרוב. כאן כבר הגיע הזמן לתת אות נטישה מאחר והטיסה שלי אליה הגעתי אמנם בדקה האחרונה נקבעה מן הסתם זה מכבר והיה צורך דחוף לצאת לדהירה נוספת בעקבות הטייס שלנו שהביא אותי אחר כבוד עד לב.מ.וו, ומשם במונית למלון ולשדה התעופה.

לסיכום - זה היה טיולי הראשון בחו"ל על אופנוע. חוויה הכרחית לדעתי לכל שוחרי ההרפתקאות למינהם ובייחוד דרום אפריקה מאחר ויש בה מצד אחד את האפשרות לשכור אופנועים טובים ולקבל שירות טוב ומצד שני יש בה פוטנציאל של הרפתקאות רבות, כבישים מעולים, נופים מטריפים, ומגוון אינסופי של בעלי חיים והכל בתוך אוירה יחסית אירופאית עם טעם אפריקאי של עוד.

איל ברנדט

פרסום ראשון :03/01/2011 20:21:38
עדכון אחרון :08/01/2011 18:41:35