דף הבית
אודות
יומני מסע
כתבות
ספרים
מזג האוויר
גלריה
וידאו
סיפורי מסע
מעברי גבול
ENGLISH POSTS
האופנוען מסביליה - הצילומים
"היכולת להתרגל לחברה אשר חולה באופן מוחלט , אינה מדד לבריאות " .

אתר מסעות
מהים השחור לים הלבן

מסע למרוקו
MEDITERRANEAN 2 ATLANTIC

ברוכים הבאים לאתר ארטמוטו
גלישה מהנה

שתף |
כול יומני / מהים השחור לים הלבן     אתרים בעולם     סיפורי מסע - חברים     כל ההתחלות     מהים התיכון לאטלנטי 2010     מסע ליוון עם אופנוע לנבכי הקהילות היהודיות 2011     המסע לאסיה 2012      סובב האדריאטי 2018     חזרה לברלין     כל הקטגוריות

אחרי מסע ולפני המסע הבא

לפני יותר משנתיים, בחודש פברואר 2006, במסגרת ארוע השקה של חברת "קמור" לאופנוע חדש הופיע אורח קנדי בשם וורנר באוזנהרט בהרצאה מרתקת בה סיפר על מסעותיו בעולם, על אופנוע, לבד....


אחרי מסע
לפני יותר משנתיים, בחודש פברואר 2006, במסגרת ארוע השקה של חברת "קמור" לאופנוע חדש הופיע אורח קנדי בשם וורנר באוזנהרט בהרצאה מרתקת בה סיפר על מסעותיו בעולם, על אופנוע, לבד. וורנר הצליח במשך שעה מלאה בהומור להפעים אותי, לרגש ולטעון אותי בהשראה גדולה. איש בן 60 שהחליט לצאת לפנסיה מקריירה אקדמית ול'רכב את העולם'. כל מה שצריך, אמר, הוא אופנוע סביר, כסף לא רב והרבה זמן. זה האחרון הוא הקושי הגדול ביותר במרבית המיקרים.
חיידק המסעות קודח בתוכי שנים רבות. במשך שנים אספתי מפות, ספרים, קטעי עיתונות, אתרי אינטרנט, סיפורים על מקומות ומסלולים רבים בעולם. לנו כישראלים העניין לא פשוט כל כך כמו לקנדים, גרמנים או אוסטרלים ואחרים. כבר בפתח מחכה לנו המעבורת הראשונה, ירדן סגורה לאופנועים ואם נגיע לשם לאן נמשיך עם הפספורט שלנו, מצריים דומה גם היא ויעבור עוד זמן עד שנרכב לדמשק. השכרת אופנוע למסע ארוך בחו"ל יקרה עד מאוד. קיימת תמיד האפשרות לרכוש אופנוע למשך מסע של כמה חודשים אבל עד כה לא בדקתי את הצד הכלכלי של פעולה כזו. מעבר לכך, את האופנוע שלך אתה מכיר טוב יותר מכל אופנוע אחר, אתה מכין אותו בבית בזמנך החופשי ואתה מרגיש איתו 'חבר'. בעיה נוספת היא מעברי הגבול אשר בחלק מן המיקרים בלתי אפשריים לנו כישראלים או לפחות בעייתיים. כל שאר השיקולים והם לא מעטים,דומים לאלו של נוודים אחרים על שני גלגלים.
חצי שנה לאחר אותו ארוע השקה, באוגוסט 2006, יצאתי יחד עם מוני (משה כץ), שנינו על אופנועי BMW, למסע "סובב בלקן". משהו שקצת 'קרוב לבית' אבל יש בו את כל האלמנטים של מסע ארוך. לא אתאר את כל המסע במאמר זה אלא בקצרה, כרקע להמשך.
מעבורת מאשדוד לפיראוס ביוון, רכיבה צפונה לעבר בולגריה, סיבוב נרחב בחלק ההררי של המדינה, מעבר לסרביה לאורך נהר הדנובה, קרואטיה, סלובניה ("כמו שוויץ"), איזור הדולומיטים באיטליה (כבישים נהדרים מלאים ברוכבים טובים מאוד), "פסים" באלפים (מיפגשים עם מאות רוכבים ורוכבות מכל העולם), כ 25 "פסים". מעבר לאוסטריה, ה'גרוס גלוקנר' הידוע כ'מכה' של האופנוענים באירופה וחזרה לאיטליה. המשך לקרואטיה לאורך החוף האדריאטי, בוסניה הרצוגובינה המצולקת עדיין, מונטנגרו היפיפיה, אלבניה המאובקת, מקדוניה וחזרה ליוון היפה והטעימה. מעבורת לחיפה.
סה"כ 10,000 ק"מ, 50 יום(בדיוק על פי התכנון). ממוצע יומי של 230 ק"מ ליום רכיבה. עלויות: ממוצע של 80 יורו ליום. החלק הכבד ביותר היה כמובן הדלק, כ 17 יורו ליום. בחישוב העלויות כלולים העברות האופנועים, טיסות (טסנו בניפרד מהאופנועים עקב שיתוק נמל חיפה בתקופת מלחמת לבנון השניה), 14 מעברי גבול, ביטוחים, לינות, כניסות לאתרים ומזון. לא בישלנו לחלוטין, גם לא קפה. כן, והכי חשוב 1,000 תמונות, עשרות דפי יומן שנכתב בקפידה כל ערב על כוס בירה, חויות בלי סוף.
לפני מסע
מצאתי לנכון לשתף אתכם בדברים שלמדתי ולדעתי הם חשובים לביצוע מסע דו גלגלי, דברים שיעמדו לנגד עיני בתכנון של המסע הבא.
בחירת המסלול - השיקול הראשון הוא הזמן. כמה זמן עומד לרשותך? האם אתה קובע לעצמך מיגבלה של זמן? שיקול נוסף שעמד בפנינו הוא כיוון המסלול. אופי המסלולים אשר יוצאים מישראל יהיה מעגלי בדרך כלל. לאחר שקבענו את המסלול ברמה בעקרונית, את הציר העיקרי, קיבלנו החלטה לבצעו כך שנעבור את אזורי הנופש לאורך הים האדריאטי בשלהי הקיץ לאחר שהנופשים יעזבו וכמובן המחירים ירדו בהתאם. כלומר קבענו את המסלול נגד כיוון השעון. שיקולים כאלה, שיקולי מזג אויר או שיקולי תצפית ונוף משפיעים לא מעט על הציר הנבחר. לאחר שקובעים את הציר העקרוני יורדים לפרטים של אתרים, כבישים צדדיים, מעברי הרים או דרכים אתגריות אחרות. אין צורך לתכנן דרכי עפר או שבילים כי אלה נקרים בדרכך פעמים רבות לביצוע מעקפים, דרכים בסלילה, סתם קטע דרך המסומן ככביש והוא דרך עפר בוצית ועוד.
מזון - אפשר להתארגן עם גזיה ומטבח נייד וכמובן מילוי של 'פרודוקטים' במהלך הדרך ואפשר גם לבחור במזון מוכן, קנוי. לכל דרך יש יתרונות וחסרונות. ניתן תמיד למצוא מזון לא יקר בצידי הדרכים, אפשר תמיד לקנות במכולת מקומית לחם, נקניק, גבינות ולעצור לקפה. קצת יותר יקר אבל חוסך זמן רב ולוגיסטיקה של מיטבח. טעימות מן ה'מטבח המקומי' הן חלק בלתי נפרד של החוויה, לדעתי. איך הייתי יודע מה זה 'מחנה' (מסעדה עממית בבולגריה) או סלט בולגרי או איך הייתי מכיר את כל סוגי הבורקס בארצות הבלקן השונות ועל הסרדינים או החלזונות ביוון עוד לא דיברתי.
לינה - לא מזמינים מלונות מראש, זה פשוט בלתי אפשרי בסוג כזה של מסע. אתה לעולם לא יודע היכן תסיים את היום. אם אתה מטייל בעיצומה של עונת התיירות, יולי/אוגוסט, באיזורים תיירותיים אין לך לאן לברוח ולכן צריך להימנע מאתרים אלו ב'עונת המלפפונים' כמה שאפשר. מרכזי הערים גם הם צריכים להישאר מחוץ לתחום. היתרון של רוכב האופנוע הוא ניידות יחסית גדולה. לא מצאת בעיירה הראשונה אתה הולך לזו שאחריה. החיסרון הוא שאתה לא יכול ל'הוריד מושב ולישון ברכב' וכמובן אם מזג האויר משתנה לרעה אתה בבעיה. המלצתי להתחיל לחפש את מקום הלינה כשעתיים לפני חושך, אתה לא רוצה לרכב בחושך בארץ לא מוכרת ולהפסיד את הנופים. מנסיון שלנו השכרת חדר בבית פרטי היא האופציה הטובה ביותר, יש לאן להכניס את האופנוע בלילה (באירופה מודעים לכך בעלי הבתים), חצר אחורית או מוסך. המחירים סבירים מאוד ואם אתה לפני העונה או אחריה מנסים ממש לצוד אותך והמחירים יורדים בהתאם. בדרך כלל ימתינו בעלי חדרים להשכרה בכיכר העיירה או על יד תחנת האוטובסים המקומית, על פי רוב, זה אותו מקום. זכרו כי מה שאנחנו צריכים אחרי יום רכיבה ארוך הוא מיקלחת ומיטה כדי שאפשר יהיה לקום מוקדם למחרת ולהמשיך.
דלק - זו ההוצאה הכספית היומית הכבדה ביותר. אין מה לעשות, אפשר לשתות מים במקום לאכול או לישון באוהל במקום בצימר אבל דלק חייבים והוא רק הולך ונעשה יקר מיום ליום. כלל ראשון בעניין זה, לעולם לא לחכות עד לסוף המיכל. לתדלק בשליש מיכל או יותר. לעולם אין לדעת איפה תחנת הדלק הבאה וכאשר נגיע לשם יסתבר לנו כי היא יקרה יותר מקודמתה. לא אשכח רכיבה באיזור נידח ויפיפה, אגם סקדרסקו, בין מונטנגרו לאלבניה לאורך עשרות ק"מ עם נורית כתומה דולקת וזיעה קרה מטפטפת לאורך הגב כי אני מזמן ב'סוף הדלק' ואין תחנה לאורך עשרות ק"מ... המלצה ועיצה נוספת, ריכבו באופן חסכוני, כלומר במהירות שיוט חסכונית, בחשבון מצטבר החיסכון הכספי הוא עצום. כמובן שלכך מתווספים יתרונות כמו התבוננות בנוף החולף, קריאה של שילטי דרך, לא תמיד הם באנגלית... כלומר בדרך כלל לא. ניסיתם פעם לקרוא כתב קרילי או יווני במהירות של 140 קמ"ש? וכמובן מהירות חסכונית היא הרבה יותר בטיחותית. את הכיבשה שהחליטה לחצות את הכביש במקדוניה בדיוק כאשר עברתי, לא אשכח לעולם. אנחנו לא תמיד יודעים איפה בית החולים הקרוב וגם לא כל כך רוצים להגיע לשם.
מעברי גבול - מסמכים, תמיד עליכם! דרכון, רשיון רכב מתורגם, ביטוח חובה בינלאומי, ויזה, היכן שצריך. אחד הדברים שצריך לבדוק היטב לפני נסיעה הוא היכן צריך ויזה. נתון חשוב זה ניתן לברר לפי כתובות וטלפונים של המדינות המקיימות נציגות דיפלומטית בישראל. רשימה של אותן נציגויות ניתן למצוא באתר משרד החוץ. המצב בעניין זה הולך ומשתפר אבל הדרך לעולם ללא גבולות וללא פקידים חמורי סבר במעברי הגבול עדיין ארוכה. אני ממליץ לבצע את הבדיקה "קצת" לפני הרגע האחרון. ישנם מעברים שאתה פשוט חולף על פני שלט או אבן המודיעים לך כי ברוך אתה בבואך ל...איטליה... או קרואטיה ולפעמים בלי הברכה, אבל יש ואתה עוצר בצד לזמן יחסית ארוך וגם נפרד מכמה עשרות יורו רק כדי לחלוף במדינה מסוימת בדרך לזו הבאה אחריה.
ביטוח - לפעמים בודקים ולפעמים לא. אל תתלו בזה תיקוות. ביטוח חובה הוא חובה, כלשונו. האירופאים משיגים ביטוח כזה די בקלות עם כיסוי לכל ארצות אירופה. לנו כישראלים הכיסוי הגיאוגרפי של ה Green Card הוא קטן יותר אבל לאט לאט המצב משתפר. יש כמה סוכנים העוסקים בתחום ויושבים באירופה. צריך פנות אליהם מבעוד מועד, יותר מחודש לפני היציאה ולקבל את ה'תעודה הירוקה' של הביטוח. בארצות אשר לא מכוסות בתעודה תאלצו לשלם בנפרד ובמקום, זה יקר מאוד ומעצבן לא פחות, אבל אין מה לעשות.
תקלות - תמיד קורות, מפנצ'ר בגלל מסמר קטן של פרסת סוס כמו שקרה לי ועד מחזיר שמן אחורי, גם זה קרה ועוד מרעין בישין. נבון מאוד יהיה לקחת איתך רשימת מוסכים לאורך הדרך היודעים לטפל באופנוע מהסוג שלך וגם טלפונים של שירות דרך כפי שהיה לי במסע לבלקן וברגע שהייתי צריך אותו, זה עבד כמו שעון שוייצרי על אף שהצורך התעורר בסרביה, דווקא. טלפון אחד, הגיע גרר 2 דקות יותר מאוחר מהמועד שהובטח, טלפון לארץ לחבר טוב שישלח לי חלק ב DHL, עוד 4 ימים של המתנה וחידשנו את המסע. צריך לקחת בחשבון תקלות מיכניות שונות ולהתפלל לטוב. המלצה נוספת, לקחת ספר אחזקה של האופנוע שלך, לא היה לי. בפעם הבאה, יהיה. טוב לקחת חוטי ברזל, חומרי הדבקה טובים, אזיקונים וכו'. התמיכה הטכנית של מוסכים באירופה היא די טובה במונחים של זמינות ומרחק. לא זה המצב כנראה, באפריקה, דרום אמריקה או המזרח. לשם כנראה צריך להיערך באופן אחר לחלוטין עם חלקי חילוף, צמיגים ועוד.
העברת אופנועים - מעטות החברות שעושות את זה מישראל אבל יש, למשל, רוזנפלד. אל תטוסו בניפרד, אלא שוטו עם האופנוע. זה מפשט תהליכים מאוד, במיוחד בחזרה לארץ. הסיוט של שחרור האופנועים מהנמל בחיפה, מאחר ובאנו בנפרד, לא ישכח במהרה. השייט עם האופנוע מאפשר כניסה הדרגתית יותר לטיול, עוד חשיבה, עוד לימוד של הדרך ולכן לדעתי הוא חשוב ותורם.
בטחון אישי - מסע ארוך חושף אותך לסיכונים שונים הנוגעים לביטחונך האישי ולציוד אשר איתך. הדבר מחייב הכנות שונות והתנהגות נכונה במהלך המסע. לדעת כמה שיותר על המדינות אליהן אתה רוכב, על תרבותן, סוג האנשים שבהן, מנהגי המקום ועוד. לתת כבוד לאחרים, לא להתחרות בנהגים, לקשור אופנוע ולהפקיד ציוד במקום בטוח, לקחת ציוד אישי לחדר בו אתה ישן ולא להשאיר דבר בעל ערך כלשהו על האופנוע. לקשור ולכסות תמיד בלילה ואפילו ביום אם עוזבים את האופנוע לזמן מה. להצניע מסמכים וכסף ולהשאיר על הגוף רק את מה שצריך לאותו היום. לשמור מפתח הצתה במקום מוסלק על האופנוע. עוד דבר קטן וחשוב, מזכרות קטנות לאנשים טובים באמצע הדרך, פוגשים רבים כאלה, מחזיקי מפתחות, סיכות...
מפות/GPS/ספרות - כל מה שיעבוד טוב בשבילך, השתמש. לדעתי ומנסיוני הדרך הנכונה היא להחזיק כל הזמן איתך מפה הכוללת את כל המסלול בקנ"מ גדול. לרכוש מפה בתחנת הדלק הראשונה לאחר מעבר הגבול לאותה מדינה אליה נכנסת אם אין לך מראש, מניסיון אלו המפות היותר מעודכנות והיותר זולות. אני השתמשתי בספר אחד, Lonely Planet, יש לו תרגום לעיברית בסידרה שנקראת "העולם". המדריך הזה היה מעולה ממש לאיזורים אליהם רכבנו ומאוד שימושי. מעבר לכך הדפסתי מתוך אתר "מישלין" מפות נוספות מוגדלות של כמה מעברים באלפים, הורדתי מאתר ה'מטייל' טיפים של מטיילים אחרים על מקומות לאורך המסלול וזה היה די והותר. בשנים האחרונות מתרחב מאוד השימוש במכשירי ניווט לוויניים. הם מצוינים אבל אני לא בעדם מכמה סיבות והעיקרית שבהן היא התלות שמפתחים המשתמשים באלקטרוניקה במקום לסמוך על כושר הניווט האישי. אני ממליץ על השימוש במכשירים אלקטרוניים רק אם אתה חזק בניווט כי אז כשמשהו משתבש אתה תדע לצאת מזה. הדבר הטוב במפות מנייר הוא כי גם אם טעית אתה יודע איך לתקן וגם...אין להן אף פעם בעית קליטה או טעינה או צרה אחרת. אם בכל זאת הלכת לאיבוד או אתה לא יודע לצאת מהעיר שאל מישהו, תמיד תקבל תשובה והכי טוב לשאול רוכב אופנוע מקומי, הוא לא ידבר איתך, הוא פשוט יסמן לך: "אח שלי... בוא אחרי", נתקלנו בהתנהגות היפה והחברית הזו מספר רב של פעמים לאורך הדרך.

זאב בודד או טובים/טובעים השניים מן האחד? - שאלה שלא פשוט לענות עליה. לבד, כי אנשים שונים בתחומי העניין שלהם, בקצב האישי, מחייב פשרות, גולש למתיחויות, אין מה לעשות - 50 יום ביחד, לא קל. לבד, כי אתה מלך של עצמך, אתה מסתדר עם עצמך הכי טוב בעולם, אין לך עם מי להתפשר או לריב אבל גם להתחלק או לדבר או מי שיצלם או מי שיעזור בעת צרה. אותו וורנר באוזנהרט שהיזכרתי בראשית דברי עשה את כל מסעותיו לבד והסתדר מצוין עם כל התלאות. ביחד, כי קל למצוא לינה, לחבורה גדולה יותר יהיה קצת יותר קשה. בעת צרה יש מי שיעזור, יש עם מי להתיעץ, יש עוד יד, יותר בטוח מכל היבט. זול יותר לכל אחד אם יוצאים שניים. בשורה התחתונה זו החלטה מאוד אישית. האם אתה טיפוס של זאב בודד ויהי מה או שאתה איש של אנשים? את התשובה כל אחד יודע לעצמו.


מילה אחרונה
נשמע מפחיד? מורכב? ממש לא. מחייב הרבה תיכנון ומחשבה אבל לפני הכל מחייב בחירה אישית, אתה הולך על זה או לא. הדבר אפשרי, ניתן לביצוע והתמורה היא אדירה, תחושה של הישג אישי, של חופש ועצמאות וחוויה שאין דומה לה. החיים במיטבם. אנחנו לא איאן מקרוגר וצ'רלי בורמן עם כל התמיכה שיש להם אבל אנחנו יכולים גם יכולים. אני זוכר היטב כי בלילות האחרונים לפני המסע נדדה שנתי, כשבוע לפני היציאה תפשתי 'רגליים קרות' אבל כאשר הבאתי הכל למישור רציונלי לא מצאתי סיבה אחת למה לא לצאת. נפתור כל בעיה כאשר ניתקל בה, אמרתי, וכך היה. כאשר התחלנו לאחר כחודש של מסע לטפס במעלה הנפלא של ה'גרוס גלוקנר' באוסטריה ומזג האויר האיר פניו ידעתי שקיבלתי את ההחלטה הנכונה.
הערה נוספת מתיחסת לאופי של המסע. האם אתה מתכנן מסע של 'לראות מקומות ולפגוש אנשים' או מסע של 'לעשות את הדרך ולהגיע לסיום כדי להגיד:"עשיתי את זה". התשובה מאוד משפיעה על האופי של ההרפתקה וכמובן על התיכנון שלה, התשובה לשאלה זו לא מובנת מאליה והיא משתנה מאדם לאדם.
אני נמצא בימים אלו בעיצומן של ההכנות למסע הבא שיערך בקיץ 2009. כל מה שלמדתי בקיץ 2006 יעמוד לרשותי כבסיס להמשך ההרפתקה הניפלאה הזו.

עד מעבר לאופק


דורון קדמיאל
פרסום ראשון :22/07/2010 17:50:45
עדכון אחרון :23/07/2010 11:46:34